אנושות יקרה,

זו הרגשה משונה לכתוב לך מכתב, אני מודה. מכתבים בדרך כלל ממוענים ליחיד או לקבוצה מוגבלת של אנשים. זהו דבר יוצא דופן לכתוב לאנושות בכללותה. אפילו אין לך כתובת למשלוח דואר, ואני בספק אם את מקבלת מכתבים רבים. בכל זאת, חשבתי שהגיע הזמן שאכתוב.

ברור שאני מבין שלא אוכל להגיע אל כולך – ולו רק בגלל שהאנושות מורכבת לא רק מכל האנשים שחיים כעת, אלא גם מכל אלה שחיו אי-פעם בעבר. המספר המוערך הוא 107 ביליון אנשים. ועוד, יש כל האחרים שטרם נולדו – כולי תקווה שיהיו הרבה מאוד מהם. אחזור לנקודה הזו אחר כך, אך לפני שנשוחח על העבר, אני רוצה להביט לאחור.

עברנו דרך ארוכה, אנושות יקרה.

אף חיה אחרת לא עיצבה את סביבתה בצורה כה יסודית כפי שאת עשית. הדבר החל לפני כ-200,000 שנה. אז, לא קיבלו פרס נובל עבור הרעיון המבריק של שימוש בעורות חיות כדי להתחמם, או השליטה באש או המצאת החנית או הנעל. כל אלה היו המצאות חכמות בצורה יוצאת דופן שלא רק אפשרו לך לשרוד בסביבה הטבעית המקורית והפרועה שלך אלא אפשרו לך לעצב אותה לפי רצונך, ולשלוט בה.

בני אדם לא תמיד היו כה חזקים. במשך זמן רב הייתם מין שולי, לא מיוחד, שהיה ממוקם איפשהו באמצע שרשרת המזון, ושליטתכם על סביבתכם לא הייתה רבה מזו שהייתה לגורילות, לפרפרים או למדוזות. שרדתם בעיקר בזכות ליקוט צמחים, לכידת חרקים, ציד חיות קטנות ואכילת גוויות שהשאירו מאחוריהם טורפים חזקים מכם בהרבה, אשר מפניהם חייתם בחשש מתמיד.

האם ידעת שקיים גיוון גנטי רב יותר בלהקת שימפנזות ממוצעת מאשר זה הקיים בקרב שבעת ביליון בני האדם שחיים על פני כדור הארץ היום? חוקרים מאמינים שזה כך משום שבעבר בני האדם כמעט ונכחדו וכל האוכלוסייה העולמית הנוכחית מקורה במספר קטן של שורדים. עובדה זו דוחקת בנו להיות צנועים. למעשה, זה נס שאנחנו בכלל פה.

מבחינה פיזית, בהשוואה לבעלי חיים רבים, בני אדם הנם יצורים שבריריים בצורה מפתיעה. איזו חיה אחרת מגיחה לעולם עירומה, צורחת וחסרת אונים, באופן יחסי, מהווה טרף קל לכל טורף שמתקרב? טלה יכול ללכת תוך שעות ספורות מרגע לידתו; לילד אנושי נדרשת כשנה כדי לעמוד על שתי רגליו. לחיות אחרות יש חושים, אברים ורפלקסים מסוימים שמאפשרים להן לשרוד בסביבות מחיה ספציפיות, אך את אינך מצוידת באופן טבעי לשום סביבת מחיה מסוימת. אולם חולשה למראית עין זו התגלתה גם בתור חוזקה, ואפשר לך להתפשט מהסוואנה ועד לקוטב הצפוני, לקרקעית האוקיינוס ולירח. זהו השג ייחודי.

יש אף הסבורים שעליך להתפשט אל מעבר לכדור הארץ ולאכלס את היקום. לכשעצמו, זהו רעיון מצוין, ולו בכדי למנוע את חיסולך ביום מהימים כאשר מטאור עצום יפגע בכדור הארץ. זה יהיה חבל מאוד. אבל, למען הכנות, אני חושב שזה מעט מוקדם בשבילכם לחפש מקלט בעולמות אחרים. ראשית, בואי ננסה לטפל בכמה בעיות בכוכב הבית שלנו. משום שיש לציין שנוכחותך על כדור הארץ גרמה לבעיות: התחממות גלובלית, פגיעה ביערות, פלסטיק באוקיינוס, קרינה מייננת, צמצום המגוון הביולוגי. כל זה ממש מביא דיכאון. לעתים נדמה שאת מזיקה יותר מכפי שאת מועילה.

לעתים קרובות אני נתקל באנשים שמאמינים שמוטב היה לכדור הארץ לו לא היית פה בכלל. אני מקווה שלא אעליב אותך בכך שאומר זאת, אנושות יקרה, אך אני חש מחויב לומר לך שיש בינינו אנשים שלא נותנים בך אמון, מתנשאים מעליך בבוז, או פשוט לא מחבבים אותך כי הם חושבים שאת הורסת את כדור הארץ. אני ממהר להוסיף שאני עצמי איני נמנה על אנשים אלה. תמיד התקשיתי להבין כזו מיזנתרופיה, כי בסופו של דבר זו צורה של שנאה עצמית.

מהיכן מגיע חוסר האמון הזה באנושות? לאחר חקירה מעמיקה יותר, גיליתי שלאלו הנגועים בה יש דימוי מסוים אודות האנושות, שהוא, לדעתי, שגוי לחלוטין: הם רואים באנושות מין אנטי-טבעי שלא באמת שייך בטבע הרומנטי, היפה וההרמוני. אני מאמין שזו דעה קדומה נאיבית שלא תסייע לנו להתקדם, ויש להיפטר ממנה בהקדם האפשרי. כדי להבין רעיון זה, עלינו להתחיל בהתחלה.

כדור הארץ נוצר לפני יותר מ-4.5 ביליון שנה. בתחילה, הוא היה רק סלע בודד בחלל, ונדרשו יותר מביליון שנים טרם החלה להיווצר הביו-ספירה של הכוכב. לאחר מכן, נדרשו עוד כשני ביליון שנים להתפתחותם של הצמחים הרב-תאיים הראשונים. ביליון שנה נוספות לאחר מכן, בעת המפץ הקמבריוני, סוג חדש לחלוטין של צורת חיים הופיעה על כדור הארץ: חיות.

החיות הראשונות הופיעו על הבמה לפני 500 מיליון שנה. איננו יודעים מה הצמחים, שכבר היו בסביבה מזה ביליון שנה, חשו לגבי הופעת בעלי החיים. כפי שאת יודעת, צמחים אוהבים שעוזבים אותם לנפשם; הם לא מרבים לנוע ושואבים את תזונתם מהשמש ומהאדמה. כעת, איני יודע מה חושבים צמחים, משום שאיני יכול לשוחח איתם, אך זה לא ניראה לי בלתי אפשרי שלדעתם היה זה קדחתני ולא נוח לסבול את נוכחות בעלי החיים בסביבתם. אולי הם אפילו חשבו שהחיות אינן אתיות, לא רק בגלל שבאופן יסודי הן היו חסרות שורשים וחיו בקצב מהיר בצורה קיצונית, אלא יותר בגלל שהן עשו משהו שבאותם ימים היה חדש לחלוטין, מעולם לא נשמע כמותו ומתועב: הן אכלו צמחים.

אם חושבים על כל התמונה, הופעתם של בעלי חיים ודאי לא הייתה כיפית מאוד עבור חיות. אולם, האבולוציה אינה פוסקת, ובעוד שכדור הארץ, המאוכלס רק על ידי צמחים, היה גם בסדר, הוא היה גם מעט משעמם, או לפחות פחות מרגש ממקום שהכיל גם בעלי חיים (אחסוך מכם את התיאור על איך היה כדור הארץ כשלא היו צמחים, אלא רק סלעים, שהיה מצב עוד יותר משעמם).

אז, חזרה לתפקידה של האנושות

 

 

בדיוק כפי שהופעת בעלי החיים זעזעה את עולם הצומח, כך גם הגעתך, ודאי גרמה לצרות.

 

. בדיוק כפי שהופעת בעלי החיים זעזעה את עולם הצומח, כך גם הגעתך, ודאי גרמה לצרות. זכרי, את רק עכשיו הגעת. בעלי חיים קיימים פי 2,000 יותר זמן מבני אדם, וצורות חיים של צמחים פשוטים קיימות פי 7,000 יותר זמן מאנשים. אך איני אומר זאת כדי לשכנע אותך להיות צנועה כי אני סבור שאת מדהימה.

למרות שבבסיסך את מין של חיה, יש משהו בך שהוא ייחודי לחלוטין, והוא פחות קשור למבנה הפיזי האנושי שלך – אשר, כפי שאמרתי, הוא פחות ממרשים – אלא יותר קשור לנטייה האינהרנטית שלך להשתמש בטכנולוגיה. בעוד שמיני בעלי חיים חרוצים אחרים משנים את סביבתם – חשבו על מאורות הבונים או על גבעות הטרמיטים – אף אחד מהם לא עושה זאת בצורה רדיקלית כמוך. אני משתמש במילה “טכנולוגיה” במובנה הרחב ביותר: באמצעות המילה “טכנולוגיה” אני מתכוון לכל הדרכים בהן החשיבה האנושית השפיעה על העולם סביבנו – ביגוד, כלים ורכבים אך גם כבישים, ערים, האלפבית, רשתות דיגיטליות, ואפילו תאגידים רב-לאומיים והמערכת הפיננסית.

מאז שהתהווית, את בונה מערכות טכנולוגיות כדי להשתחרר מכוחות הטבע הזדוניים. הדבר החל בקורת גג שהגנה עליך מפני סערה ונמשך עד כדי תרופות מודרניות לטיפול במחלות קטלניות. את טכנולוגית מטבעך. אך כמו דג שאינו יודע שהוא שוחה במים, את נוטה להעריך הערכת חסר את מידת האינטימיות בה חייך שלובים בטכנולוגיה ועד כמה היא סייעה לך. תסתכלי על תוחלת החיים, למשל. בתחילת הקיום שלך, בן האדם הממוצע לא יכול היה לצפות לחיות הרבה מעבר לגיל 30. בחלקו בגלל שיעור מות הילודים הגבוה, היית בר-מזל אם חיית מספיק שנים בכדי להתרבות. מזווית הראייה של אימא אדמה, זה נורמלי לחלוטין. אם אתם רואים זוג ברווזים עם תריסר אפרוחים שוחים מאחוריהם באביב, אל לכם להתפלא אם יוותרו רק שני אפרוחים, או בעזרת מזל, שלושה אפרוחים, עד סוף הקיץ .

הטכנולוגיה היא חלק מאיתנו, באותה צורה שדבורים ופרחים התפתחו להיות תלויים הדדית. תוך כדי שהדבורים אוספות צוף, הן מסייעות לפרחים להתרבות על ידי פיזור האבקה שלהם. בני האדם תלויים בטכנולוגיה, וההפך. הטכנולוגיה צריכה אותנו כדי להתפשט ולהתרבות. ואנושות, איזו עזרה עצומה את הושטת בתחום הזה! הטכנולוגיה הפכה לכה נוכחת בכל מקום על כדור הלכת שלנו עד שהיא הובילה לסביבה חדשה, רקע חדש, שמשנים את כל החיים על כדור הארץ. טכנו-ספירה – אקולוגיה של טכנולוגיות שנמצאות באינטראקציה זו עם זו שהתפתחו לאחר הגעתך – התפתחה על גבי הביו-ספירה הקיימת. כלל לא ניתן להמעיט בהשפעתה על החיים בכדור הארץ, וניתן להשוות את השפעתה להופעת בעלי החיים לפני 500 מיליון שנה, אם לא אף השפעה רבה מזו.

מנקודת מבט אבולוציונית, כל זה רגיל לחלוטין. הטבע תמיד בונה על רמות מורכבות קיימות: הביולוגיה בונה על הכימיה, הקוגניציה בונה על הביולוגיה, חישוב בנוי על קוגניציה. אך מנקודת המבט שלך, זהו דבר ייחודי. איני יכול לחשוב על מינים אחרים שנוכחותם הציתה שלב אבולוציוני חדש לחלוטין, תוך השתחררות מאבולוציה של ביליוני שנים המבוססת על די-אנ-איי, גנים, ותרכובות מבוססות פחמן. בדיוק כפי שדי-אנ-איי התפתח מהאר-אנ-איי, כך הפעולות שלך אפשרו קפיצה להתפתחות לא-גנטית בחומרים חדשים, כגון שבבי סיליקון. למרות שזה לא היה מעשה מודע, ההשלכות אינן פחותות בשל כך. נוכחותך שינתה את פני האדמה בצורה כה יסודית עד שניתן יהיה לראות את ההשפעה הזו גם בעוד מיליוני שנים. זו תוצאת המעשים שלך, אך לעת עתה, ניראה שאת בקושי מבינה זו, ויתרה מזאת, לא הצלחת לנקוט עמדה ברורה בנושא.

עכשיו, אני מבין שזו כלל אינה משימה פשוטה, ולו רק בגלל שאת, אנושות, אינך יצור חושב יחיד אלא תערובת שופעת של ביליוני יחידים, אשר לכל אחד מהם מחשבות, צרכים ותשוקות משלו, ושאינם מצוידים מבחינה ביולוגית כדי לחשוב ברמה פלנטרית רחבת-הקף. למרות זאת, לי נידמה שזו הבעיה הכי דוחקת כרגע. את ניצבת בצומת דרכים. ולכן אני כותב לך.

ביחס לעתיד, אני רואה שני מסלולים אפשריים בהם את עשויה לפתח מערכת יחסים של אבולוציה הדדית עם הטכנולוגיה: מסלול החלום ומסלול הסיוט. בואי נתחיל במסלול הסיוט. בכל מערכת יחסים של אבולוציה הדדית – בין אם בין דבורים לפרחים או בין אנשים לטכנולוגיה – טמון סיכון של הפיכה לפרזיטית. יחסים פרזיטיים, בניגוד ליחסים סימביוטיים, הנם נעדרי הדדיות. עלוקה, או שרשור או ציפור קוקיה לא נותנים שום דבר חזרה למארחים שלהם; הם רק לוקחים. האם המתח שאנו חשים סביב טכנולוגיה קשורה לזה? על אף העובדה שאנו משתמשים בטכנולוגיה מקדמת דנא, משום שהיא משרתת אותנו ומרחיבה את יכולותינו, בני אדם נמצאים בסכנה שבסוף הם יהיו אלה שישרתו את הטכנולוגיה, יהפכו לאמצעי במקום למטרה, יהפכו למארחים של הטכנולוגיה. אפשר לראות דוגמה בתחום הפרמצבטי. תרופות הן ללא ספק טכנולוגיה מצילת חיים, אולם כאשר חברות פרמצבטיות מנסות למקסם את נתוני הגדילה שלהן באמצעות שכנוע אנשים שסוטים מהממוצע הסטטיסטי, בכל מידה, שהיא או הוא חולים במחלה וצריכים את התרופה המתאימה, עלינו לשאול האם הן באמת משרתות את האנושות או שמא הן רק מספקות את צרכי התעשייה ובעלי המניות שלה.

איפה בדיוק עובר הגבול בין טכנולוגיות שמקלות על האנושיות שלנו וטכנולוגיות שחוסמות אותנו ושודדות מאיתנו את הפוטנציאל המולד שלנו? הדבר המפחיד ביותר, בסופו של דבר, הוא שאת, אנושות, תהפכי ללא יותר מאשר אבר-המין שיצור טכנולוגי גדול יותר צריך כדי להתרבות ולהתפשט. ניתן למצוא צורות חיים המוכללות בתוך צורות חיים גדולות יותר במקומות אחרים בטבע, למשל, תחשבו על הפלורה במעיים שמבצעת משימות שימושיות שונות בתוך גופנו. האם בקרוב נהיה לא יותר מאשר חידקים בבטנה של בהמה טכנולוגית? ובנקודה ההיא, האנושות לא תהיה עוד המטרה אלא האמצעי. איני חושב שזה רצוי משום שאני בן אדם, ואני ניצב לצדה של קבוצת האנושות.

עכשיו למסלול החלום.

החלום שהוא שאת מתעוררת ומבינה שהיות אנושי אינו נקודת סיום אלא תהליך. טכנולוגיה לא רק משנה את הסביבה שלנו, בסופו של דבר היא משנה אותנו. השינויים שיבואו יאפשרו לך להיות יותר אנושית מאשר אי פעם בעבר. מה אם היינו משתמשים בטכנולוגיה כדי להגדיל את האיכויות האנושיות הטובות ביותר שלנו ולתמוך בנו בחולשותינו?

נוכל לכנות טכנולוגיה מעין זו אנושית, בהיעדר מילה טובה יותר. טכנולוגיה אנושית תיקח את הצרכים האנושיים כנקודת ההתחלה שלה. היא תיפנה לעוצמות שלנו במקום להפוך אותנו למיותרים. היא תרחיב את חושינו במקום להקהותם. היא תהיה מכווננת לאינסטינקטים שלנו; תהיה לה תחושה טבעית. טכנולוגיה אנושית לא תשרת רק יחידים, אלא, בראש ובראשונה, את האנושות בכללותה. ואחרון אחרון חביב, היא תגשים את החלומות, אשר לנו בני האדם, יש לגבי עצמנו.

אז על מה את חולמת? לעוף כמו ציפור? לחיות על הירח? לשחות כמו דולפין? לתקשר באמצעות סונר? לקיים קשר טלפתי עם אהובים? שוויון בין המינים והגזעים? אמפתיה בתור חוש ששי? בית שיגדל יחד עם משפחתך? האם את רוצה לחיות חיים ארוכים יותר? אולי תוכלי לחיות לנצח.

תקשיבי, אנושות: פעם היית מין יחסית חסר חשיבות, אך ימי ילדותך הסתימו. הודות ליכולת ההמצאה וליצירתיות שלך, הרמת את עצמך אל מעל לבוץ הסוואנה. הפכת לזרז אבולוציוני שמשנה את פני כדור הארץ. התהליך הזה לא הסתיים. את מהווה חוליה בין הביו-ספירה ממנה צצת לבין הטכנו-ספירה שצצה לאחר הגעתך. התנהגותך משפיעה לא רק על עתידך שלך אלא על כוכב הלכת בכללותו ועל כל המינים האחרים שחיים עליו. זו אינה אחריות קלה.

אם אינך סבורה שאת מסוגלת לזה, היה עליך להישאר במערה שלך. אך זה לא הסגנון שלך. את היית טכנולוגית מהיום שבו נולדת. התשוקה לחזור לטבע מובנת באותה מידה שהיא בלתי-אפשרית. חזרה שכזו לא רק תהיה מעשה של פחדנות אל מול הלא נודע, אלא היא תשלול ממך את אנושיותך. איננו יכולים לדמיין את עתידה של האנושות מבלי לחשוב על עתיד הטכנולוגיה. עליך להתקדם – למרות שרק עכשיו הגעת לפה. את נערה מתבגרת אך הגיע העת לגדול. הטכנולוגיה היא דיוקן עצמי של האנושות. היא ההבעה החומרית של כושר ההמצאה האנושי בעולם הפיזי. בואו נהפוך אותה לעבודת אמנות שנוכל להתגאות בה. בואי נשתמש בטכנולוגיה כדי לבנות עולם טבעי יותר וכדי למפות מסלול אל עתיד שפועל לא רק לטובת האנושות אלא לטובת כל המינים האחרים, לטובת כוכב הלכת ובסופו של דבר לטובת היקום בכללותו.

לסיום, אני רוצה לבקש ממך לעשות משהו. אני רוצה להזמין כל אחד מכם – החי ושטרם נולד, על פני כדור הארץ ובמקומות אחרים – לשאול שאלה אחת פשוטה לגבי כל שינוי טכנולוגי שמתרחש בחייכם: האם הוא מגדיל את האנושיות שלי?

בדרך כלל התשובה לא תהיה שחור או לבן, כן או לא. לעתים קרובות יותר, התשובה תהיה בערך 60% כן ו-40% לא. ולעתים תחלקו על דעותיהם של אנשים אחרים ותצטרכו לנהל דיון בנושא לפני שתגיעו להסכמה. אבל זה טוב. אם כולנו נעדיף באופן עקבי טכנולוגיה שמעלה את האנושיות שלנו, אני יודע שאת תהיי בסדר. איך? נחיה וניראה. אף אחד לא יודע איך יהיו בני האדם בעוד מיליון שנה, או אם בכלל יהיו בני אדם, ואם כן, האם אזהה אותם כאנושיים. האם נקבל שתלים? נתכנת מחדש את הדי-אנ-איי שלנו? נכפיל את גודל המוח שלנו? נתקשר באופן טלפתי? נצמיח כנפיים? אני לא יודע ולא יכול לדעת. אך תקוותי היא שבעוד מיליון שנה האנושות עדיין תתקיים. משום שכל עוד האנושות קיימת, יהיו בני אדם.

מלב לבה של האנושיות הצנועה והלא מושלמת שלי, אני מאחל לך אושר, אהבה ומסע ארוך ומרגש.

בציפייה שתולידי טריליוני בני אדם נוספים, בברכות כל טוב,

קורט ואן מנסוורט

נ.ב. לקורא האינדיבידואלי: לאחר שתקרא מכתב זה, אנא העבר אותו לבן אדם אחר. אם תירצה לעשות עוד, אתה גם יכול להעתיק, לתרגם, לשכפל ולהפיץ אותו הלאה. האנושות היא כולנו.